דירקטוריון ולס פארגו, Wells Fargo (NYSE:WSE) שנחשב לבנק המצליח בארצות הברית ולאחד מחמשת המוסדות הפיננסיים הגדולים שם, החליט שלא לנצל את החופש שקיבל ממגבלות הרגולטור, כלומר להימנע מחלוקת בונוס למנהלים המצליחים ולהמירו בחבילת אופציות לרכישת מניות. ההחלטה העקרונית על מבנה חבילת המענקים למנהלים ולאנשי מפתח בבנק לא השתנתה גם לאחר שהוסרה התניית הממשל לעניין תגמול מנהלים במוסדות פיננסיים שנתמכים בקרן הביטוח הפדראלית – TARP) Troubled Asset Relief Program). בסוף השנה הוא גייס מציבור המשקיעים 12.25 מיליארד דולר, והשתמש בכסף זה ובמזומן שברשותו להחזר ההלוואה של 25 מיליארד דולר שקיבל מקרן הביטוח באוקטובר 2008.
ולס פארגו מפעיל יותר מ-10,000 סניפים ב-23 מדינות במרכז ובמערב ארצות הברית. הבנק פועל באמצעות שלוש חטיבות עסקיות:
בנקאות מסחרית ליחידים ולעסקים קטנים: חטיבה זו מספקת את כל שירותי הבנקאות וכן מוצרים פיננסיים שונים לפרטים ולעסקים קטנים שסך המכירות השנתיות שלהם הוא עד 20 מיליון דולר.
בנקאות פיננסית לעסקים: חטיבה זו מעמידה ללקוחותיה מכלול שירותי בנקאות מקצועיים לעסקים, עם פעילות שנתית העולה על 10 מיליון דולר.
בנקאות אשראי: חטיבה זו מתמחה במימון פעילות עסקית ובמתן אשראי מקצועי הכוללים הלוואות לרכישת כלי רכב, מכוניות פרטיות, מימון משכנתאות, נדל"ן, פעילות כרטיסי אשראי וליסינג.
בסוף 2008, שיאו של המשבר הפיננסי, הצליח ולס פארגו להביס את הענק הפיננסי Citi Group בהשתלטות על בנק המשכנתאות הקורס Wachovia: החלפת המניות היתה ביחס של 0.1991 מניית ולס פארגו (WFC) לעומת מניה אחת של Wachovia. המיזוג הזה סיפק לוולס פארגו, שהיה עד אז פעיל בעיקר במערב ובמערב התיכון של ארצות הברית, דריסת רגל בצפון-מזרח ארצות הברית.
רכישת Wachovia Corp. היתה חלק ממימוש הייעוד (Purpose) של ולס פארגו להפוך למוסד המעניק סל שירותים פיננסיים משולב ללקוח (פרט או עסק) על פי צרכיו הייחודיים והמשתנים של הלקוח. תהליך המיזוג המורכב, שהתרחש במהלך משבר המשכנתאות החמור, היווה אתגר משמעותי להנהלת הבנק.
סטיב סנג'ר (Steve Senger), יו"ר ועדת משאבי אנוש בדירקטוריון הבנק, ציין בהודעה לציבור המשקיעים כי ההצלחה של ההנהלה למזג בין ולס פארגו ובין Wachovia – בנק המשכנתאות הגדול בארצות הברית, שהחזיק בכמות לא מבוטלת של נכסי נדל"ן בעייתיים – מסתמנת כהצלחה: הרצון להתמודד עם המשבר הכלכלי של אירועי 11 בספטמבר 2001 דחף את נגיד הבנק הפדראלי גרינשפן להפיק מדיניות מוניטארית אגרסיבית של הורדת ריבית לעידוד הצמיחה. הורדת הריבית יצרה את בועת הנדל"ן, שבאה לידי ביטוי בביקוש ער למשכנתאות. תפיסת ניהול היררכית וחוסר גמישות ארגונית של הבנק פגעו בחטיבת בנקאות האשראי – הבנק לא היה ערוך לקלוט את גל הביקושים למשכנתאות והפסיד נתח שוק משמעותי.
המשבר הניהולי והעסקי של חטיבת האשראי והמשכנתאות, שהתרחש כאמור בתחילת העשור, לא בוזבז לריק. הוא דחף את ההנהלה לעצב מחדש ובצורה מקיפה את תפיסת הניהול (Lean Transformation). ההתמקדות בתהליך הפקת הלקחים הניעה שינוי מהותי בתפיסת הניהול ועמדה בבסיס גיבוש צוות של מנהלים ועובדים מקצועיים ואיכותיים. צוות העובדים, שהתגייס לבניית ערך ללקוחות הבנק, התמקד במתן שירות ופיתח יכולת מרשימה לא רק להתמודד עם משבר הנדל"ן שפרץ בסוף 2007, אלא גם לרכוש את ענק הנדל"ן הכושל Wachovia בסוף 2008, למזג את היחידות בצורה חלקה יחסית, ולהחזיר את מימון החירום הפדראלי שניתן בשעת המשבר בסוף 2009.
דירקטוריון הבנק עתיר הנכסים, בעל שווי שוק של 125 מיליארד דולר, רואה במשאב האנושי – חברי ההנהלה ואנשי המקצוע – את הנכס העיקרי של הפירמה. תפיסת הניהול שגובשה בעשור האחרון בתהליך הפקת הלקחים, יצרה לכידות ארגונית שאפשרה את קליטתם של מומחי הנדל"ן המקצועיים מ-Wachovia ואת יצירתה של קבוצה מאוחדת ששואפת לשפר את רמת השירות ללקוחות ולבסס את מתן השירות על צוות מומחים מהשורה הראשונה.
בעקבות רכישת ענק המשכנתאות Wachovia נחשפה ולס פארגו להלוואות לנדל"ן מסחרי בקנה מידה גדול: בסוף הרבעון השלישי (30 בספטמבר 2009) ההלוואות האלה עמדו על 135 מיליארד דולר. זאת בשעה שההלוואות בסיכון של הנדל"ן המסחרי גדלו ברבעון הזה ב-22% והגיעו ל-5.6 מיליארד דולר. סך כל החובות המסופקים גדלו ברבעון הזה ב-28%, ואילו ההפרשות למסופקים גדלו רק ב-4%.
האתגרים המקצועי והניהולי מתבססים על מערך מקצועי ועל תפיסת ניהול ממוקדת.
ולס פארגו מאמין בטיפוח המשאב האנושי ובשימורו (HR Retention) לאורך זמן. זו הסיבה שבשלה החליט דירקטוריון הבנק לשנות את טבעה של חבילת התגמול והתמריץ למנהלים ולאנשי המקצוע. למרות שלא נאלץ לקיים את דרישות הרגולטור (ה-TARP), החליט דירקטוריון הבנק על המרת הבונוס במזומן. הוא היה אמור להינתן להנהלה, על שום הצלחת המיזוג והנהגת הבנק בתקופת משבר, בצורת אופציות לרכישת מניות בסך 25 מיליוני דולר.
הערך שחברות עסקיות יוצרות מתחלק בין שלושה גורמים: שכר לעובדים, שכר ותגמול למנהלים הבכירים, ודיווידנדים ורווחי הון לבעלי המניות. לאור ביצועיהם של רבים מהמנהלים בעשור האחרון, חלקם של הבכירים בעוגת התשואה לבניית ערך הפירמה פרץ את גבולות הסביר. המרת הבונוס במזומן באופציות לרכישת מניות מתקן את המעוות ויוצר איזון נכון בין הזכאים להנות מבניית הערך לחברה העסקית.
וזו חבילת המניות שהוענקה לארבעת המנהלים הבכירים: המנכ"ל(CEO) John Stumpf חבילת אופציות בערך של 10 מיליון דולר, ושלושת חברי ההנהלה – מנהל הכספים (CFO) Howard Atkins, מנהל החטיבה המסחרית Dave Hoyt, ומנהל הבנקאות הפיננסית לעסקים Mark Oman, קיבלו חבילת מניות בערך של 5 מיליון דולר כל אחד. נוסף על ארבעת המנהיגים המובילים יוענקו חבילות אופציות לשלושים אנשי מקצוע/מומחים הנחשבים לאנשי מפתח ולנכסי בסיס לבנק. לפי התוכנית יועמדו האופציות להמרה למניות (Vesting) במשך שלוש שנים, בהתניית ביצועי הבנק בהמשך.
תוכנית התגמול בוולס פארגו היא אופיינית לתוכניות תגמול למנהלים של חברות היי-טק ומהווה פריצת דרך במערכת הבנקאית והפיננסית. על פי תפיסת הניהול של הבנק תפקידי המנהל ואיש המקצוע משתנים, ואיתם גם שיטת התגמול. מדובר במעבר משיטת הפעלה של "כוח אדם" שכיר, לשיתוף המנהלים כשותפים יוצרי ערך ללקוחות ולבעלי המניות; תפיסה המוחקת את ניגודי העניינים המתקיימים לכאורה בין יצירת הערך ללקוח (באיכות ובמחיר השירות והמוצר) לבין בניית ערך החברה (מקסום הרווח) לשביעות רצונם של בעלי המניות.
על פי תפיסת הניהול של הבנק ועל פי הוכחת ביצועי ההנהלה בתקופת המשבר, ניתן להעריך כי מדובר ב"חברת ערך" איכותית. העובדה שהדירקטוריון הבין כי הנכסים הבלתי מוחשיים (Intangibles) של הבנק הקשורים במוניטין, באיכויות המקצועיות, בתרבות ובתפיסת הניהול הם יוצרי הערך האמיתיים מנווטת את הבנק להובלת השוק במקום שבנקים ומוסדות פיננסיים אחרים ממשיכים להיכשל למרות שכמות נכסיהם המוחשיים (Tangibles) איכותית יותר.
הבונוסים המעוכבים – בדין – על ידי הרגולטור באירופה ובארצות הברית למנהלי הבנקים והמוסדות הפיננסיים שעדיין מחזיקים בתפיסות הניהול הישנות הם מדד איכותי לקביעת מגמת ההתפתחות העסקית של ולס פארגו כארגון הבונה ערך ללקוחותיו ולבעלי המניות.
בוולס פארגו נוהגים אחרת ומתגמלים את המנהלים כשותפים. ולכן לא מפתיע שהדירקטוריון איננו חושש מנטישת מיטב הכוחות המקצועיים והמנהלים האיכותיים אל המתחרים – המתכוונים בהזדמנות הראשונה שלהם לתגמל את מנהליהם בבונוסים שמנים.
אף כי נראה שהנהלת הבנק הובילה את ספינת הדגל אל חוף מבטחים היא עדיין לא הגיע אליו. בעבר מכפיל רווח ממוצע למניה עמד על 12; מכפיל רווח עכשווי מגיע ל-25. ולפי הערכת ביצועי החברה בעתיד הוא יגיע ל-14. מחיר יעד למניה על פי האנליסטים עומד על 32 דולר. צוות Worldview.biz נוקט עמדה שמרנית יותר: בטווח הארוך המניה אמנם מומלצת כקניה, אולם בחודשים הקרובים כדאי להמתין להתבהרות ולהסתמנות של מגמת התפתחות המחיקות, שעלולות להיגרם כתוצאה מהחשיפה הגדולה להלוואות נדל"ן ובשל תמחור המניה הגבוה יחסית בעבר.
במחיר של המניה כיום גלומה הערכת ההתאוששות הכלכלית הצפויה ב-2010: המלצתנו היא "החזק" לטווח הקצר במחיר יעד 30 דולר לשנת 2010.
מניית וולס פארגו
